מה זה "פוליטיקה הגדולה" בשביל אליטות של שמאל

לפעמים גם הקטן והזול לא מספיקים, ויש לגייס גם את הכיעור. השבוע פרסם פורום העסקים של בכירי המשק הודעה חמורה: הבכירים התחלחלו מכוונתו של נתניהו לפטר את גלנט ולמנות במקומו את סער, עד כדי שלושה סימני קריאה. "חדל והפסק להתעסק בפוליטיקה קטנה ומכוערת באמצע מלחמה!!! עצור באופן מיידי את המהלך להחלפת שר הביטחון!". בני גנץ הסכים: "זו ההגדרה המילונית לפוליטיקה קטנה על חשבון ביטחון המדינה".

חברות מסחריות לא אמורות לעסוק בפוליטיקה, אך פורום העסקים לא מורכב מעסקים, אלא מבני אדם שעומדים בראשם. אם תרצו - מועדון יוקרתי ל־200 ראשי חברות גדולות ובעליהן. בנקים, ביטוח, נדל"ן, תקשורת. ומה לעשות שלבני אדם יש דעות ונפש אנושית ופרטית, שלבעלי המניות וללקוחות אין שליטה עליה. את מנוחת נפשם טורדת בעיה אחת קטנה, אך עקרונית: בכל מערכת בחירות הם מורשים להטיל רק פתק אחד בקלפי, ממש כמו העובדים שלהם, ממש כמו הלקוחות שלהם. וכל הפתקים הללו מעניקים כוח שלטוני ל־120 אנשים, שהם, לא נעים להגיד - פוליטיקאים. ולכן בכירי המשק, ממש כמו בכירים אחרים, רוצים לעשות פוליטיקה גדולה, פוליטיקה יקרה, פוליטיקה יפה.

הפוליטיקה הגדולה היא כזו שלא מתעסקת בקטנות כמו מינוי שרים, ראשי ועדות איתור, שופטים או קביעת מדיניות ויישומה. כלומר היא כן מתעסקת, אבל לא באמצעות יצירה, אלא באמצעות סיכול מדיניות שלא לטעמה. בג"ץ נוהג כך כבר שנים, בעודו מכריז השכם והערב כי הוא לא פוליטי חלילה וחס. היועמ"שים תורמים גם הם את חלקם, בעיקר מאז קבע בג"ץ כי עצתו של היועמ"ש היא הוראה מחייבת. הטייסים המריאו מעל הפוליטיקה כשסירבו להתייצב למילואים אם יעבור החוק לצמצום עילת הסבירות, והרופאים - ומה פוליטי פחות מרפואה - נטשו את משמרתם גם הם במחאה על הרפורמה, ולפני שבועיים במחאה על רצח החטופים.

הפוליטיקה הגדולה היא מפלטם של מי שחשים ששותפותם בדמוקרטיה היא קטנה מכדי לבטא את חשיבותם ואת תרומתם הייחודית. איך אמרו אחים לנשק השבוע: "עצרנו את ההפיכה, עצרנו את פיטורי גלנט בעבר, ואנחנו כאן כדי לפעול גם עכשיו, במחאה אזרחית עוצמתית ונחושה. המדינה שלנו, ואין לנו כוונה לוותר עליה!".

הלב נחמץ לנוכח תסכולם של האנשים שהמדינה רשומה על שמם בטאבו, ובכל זאת הם לא מצליחים לממש את בעלותם עליה דרך המנגנון הדמוקרטי. זכור שיברון הלב של המפגין הוותיק אמיר השכל, כששוטרת ממוצא אתיופי העזה לפנות אותו מעוד הפגנה בלתי חוקית שבה השתתף. "אני הבאתי את ההורים שלך מאתיופיה, איך את לא מתביישת?", זעק לעברה. השוטרת עסקה בשיטור קטן, כזה שאוכף את החוק. אך זהו חוק זול ומכוער. החוק הגדול, היקר והיפה הוא זה שמתיר לאנשים הנכונים להפגין בכל דרך שיבחרו.

הפוליטיקה היא הכלי היעיל ביותר לביטוי רצון העם, והחשוף ביותר לביקורת ציבורית. ואם היא נראית לעיתים זולה, קטנה ומכוערת - לפחות היא נראית. הפוליטיקה הגדולה היא פסילת חוקים וחוקי יסוד בידי בג"ץ, בחוסר סמכות חוקית. הפוליטיקה היפה היא התככים והקנוניות במערכת המשפט שהקליט בסתר אפי נוה. הפוליטיקה היקרה היא איש העסקים איל ולדמן, שמגייס את חבריו העשירים כדי לפגוע בעסקיו של חבר אחר במועדון.

הפוליטיקה היפה, הגדולה והיקרה מתבצעת בחדרי חדרים, מגובה בכסף שמקורו לא ידוע, בידי אנשים שחלק ממניעיהם נובעים מרצונם להישאר חברים במועדון היוקרתי הסגור. היא לא נועדה לאזרחים מן השורה. לאלה יש רק פוליטיקה רגילה, וגם כשהיא קטנה, זולה ומכוערת - עדיין היא הדבר האמיתי: קוראים לזה דמוקרטיה."

מתוך הטור שלי ב"ישראל היום": https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/16471269?fbclid=IwY2xjawFdPX9leHRuA2FlbQIxMAABHdA3a0IuMiFneRxPAtyc0tHBOW5gV3eXQeygvSVGjQICmGz-EqZPxskaXA_aem_rGQPvV_d8SSz0ejTi2Eudw