מי ואיך נלכד את בית המשפט בג"צ

ואלה תולדות בג"צ...
מרבית הקוראים ודאי מכירים את "יראת הקודש" שבה מתייחסים הפרוגרסיבים לגוף שנקרא "בית הדין הגבוה לצדק" או בקיצור בג"צ.
אסור באיסור חמור למתוח ביקורת מסוג כלשהו על הגוף הזה ועל חבריו. וכל המנסה לעשות זאת פוגע "פגיעה אנושה בדמוקרטיה".
יש להם כמובן הסתייגות אחת : זה נכון כל עוד בג"צ פוסק לשביעות רצונם.
פגיעה בדמוקרטיה ?
אני הולך להפתיע אתכם היום. בכל העולם הדמוקרטי אין דבר כזה בג"צ !!
למען האמת הוא קיים בשתי מדינות בלבד (מסיבות שיפורטו להלן) : ישראל והודו.
אצלנו, רובכם כבר מכירים את הבעיה הקשה הזו הנקראת בג"צ. אבל מי שרוצה לדעת לאן הטרללת הזו מובילה שיסתכל על הודו.
במדינה הענקית הזו, בג"צ איבד כל רסן והגיע המצב לידי כך ששופטי בג"צ ההודי, מוציאים צווי אשפוז בכפיה אלו לאלו.
אז מאיפה הגיע אלינו גידול הפרא הזה ?


הכל החל מהשלטון הבריטי.
בג"צ הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי. זו הייתה אחת השיטות היעילות והאכזריות שהמציאו הבריטים כדי לשמר את שלטונם בקולוניות שלהם.
וכך נהגו הבריטים בכל המושבות שלהם – בלי יוצא מהכלל.
המטרה הייתה להכשיר פעולות או הוראות בלתי חוקיות של השלטון הבריטי כלפי הילידים המקומיים. הבריטים פשוט לא רצו שהשופטים הילידים ידונו בעניינים הללו בכלל ולכן דנו בהם רק בבית המשפט העליון.
השלטון הבריטי גם קבע כי עתירות כנגד הנציב הבריטי ידונו אך ורק בבג"צ, שבו היו 14 שופטים בריטים ושופט מקומי אחד.
ואת כל בתי הדין במדינה הכפיפו לבג"צ הזה.
בית המשפט העליון הזה גם היה פטור מכל סדרי הדין התקינים.
מה שנקרא בשם "בית הדין הגבוה לצדק" לא התחשב בכלל לא בחוק ולא בראיות.
בג"צ דן על פי תצהירים בלבד, בלי לשמוע עדים, בלי לראות ראיות ובלי שתינתן אפשרות לחקירת עדים.
הערכאה העליונה הזו לא דנה כאמור בראיות והפסיקות שלה נעשו על כן על פי התרשמות השופטים מהתצהירים ובעיקר על פי הערכים של השופטים.
כמו שאתם מבינים זה לא היה ראוי להיקרא בית משפט, בוודאי שלא גבוה, וצדק בכלל לא היה שם.
ברוב המדינות בהם שלטו הבריטים, בוטל המוסד שנקרא בג"צ ברגע שהבריטים עזבו. שכן זה היה אחד המכשירים השפלים ביותר של השלטון הבריטי. מוסד שבו היו השופטים מחליטים ככל העולה על רוחם ועוד קוראים לזה משפט צדק.
במדינת ישראל הצעירה החליט מי שהחליט, לשמר את הפורמולה הבלתי דמוקרטית הזו.
והמוסד הנורא הזה לא בוטל !!
השלטון של מפא"י החליט להשאיר את המוסד הזה על כנו, כדי שיקל עליו לבטל פסיקות של בתי המשפט הרגילים, פסיקות שלא יעלו בקנה אחד עם רצונה של מפלגת השלטון ועם צרכיה.
לא זו בלבד שלא ביטלו את המוסד הבלתי דמוקרטי הזה, אפילו שיכללו אותו והכלילו אותו בחוק יסוד : השפיטה.
הממסד המפא"יניקי גם דאג להקים את הוועדה למינוי שופטים ודאג שהרכבה יהיה כזה שהשופטים שיבחרו לא "יעשו צרות" למפלגת השלטון.
כמובן שהנחת העבודה שלהם הייתה שהם ימשיכו לשלוט לעולם ועד.
וכך הגענו למצב בו בג"צ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי, רק שכעת זה מופנה כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.
בג"צ אמור להגן על האזרח מפני מאסר ומעצר בלתי חוקיים. אבל, כאמור, ללא הצגת ראיות וללא חקירת עדים.
האזרח שהוא צד במשפט אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהלות הרשויות. וכך קורה ש-95% מהעתירות שמגישים אזרחי ישראל באופן פרטי נדחות על ידי בג"צ ועל העותרים מושתות הוצאות משפט של עשרות אלפי שקלים.
וזוהי הערכאה העליונה. ואין זכות ערעור !!!
וכדי להוסיף חטא על פשע, בג"צ אינו מזדרז בכלל, בלשון המעטה, לדון בעתירות הפרטיות.
העתירות הפרטיות אינן "סקסיות" מספיק כמו העתירות הציבוריות ולכן ניתן יתרון לעתירות הציבוריות.
בעוד שעתירה ציבורית, יתכן שידונו בה תוך יום או שבוע, הרי שעתירה פרטית יכולה להידון פעמים רבות רק לאחר שנים רבות.
בעניין העתירות הציבוריות, אהרון ברק פתח את שערי בית המשפט לרווחה לכל דיכפין. כל אחד יכול לעתור ציבורית, גופים מקומיים, גופים זרים, אזרחים זרים, אזרחי אויב וכו'.
ובניגוד לעבר, העותר אינו צריך להוכיח שיש לו נגיעה בעניין או שהוא נפגע וניזוק בשל העניין.
וכאמור, הדיון בבית המשפט מתבצע על פי תצהירים בלבד. אין ראיות ואין חקירת עדים. השופטים מחליטים על פי השקפת עולמם למי להיענות ואת מי לדחות.
לחוק ולצדק אין כאן שום משמעות.
ואם זה לא מספיק, מסתבר כי בבג"צ, הבנוי לפי הדגם המנדטורי, יושבים 15 שופטים, כולם מ"המשפחה" כמובן, כמו שקרא לזה אהרון ברק.
ומי שאינו מ"המשפחה" אין לו זכות כניסה למועדון הסגור הזה.
וכך נחסמה הדרך לבית המשפט העליון בפני פרופסור רות גביזון המנוחה.
אהרון ברק מנע את מינויה של רות גביזון לשופטת עליונה בטיעון המדהים : "יש לה אג'נדה".
כאילו שלשופטים האחרים אין אג'נדה.
ושלא יהיו אי הבנות, רות גביזון הייתה אשת שמאל !!
אז איך השופטים דואגים שכל השופטים יהיו מה"משפחה" ?
באמצעות הוועדה למינוי שופטים.
מהי הוועדה למינוי שופטים ואיך היא פועלת ?
בוועדה לבחירת שופטים יש 9 חברים.
3 שופטים (בראשות נשיא בג"צ).
2 נציגי לשכת עורכי הדין.
4 מקומות שמורים לפוליטיקאים. אחד לשר המשפטים שהוא יו"ר הוועדה, אחד לשר נוסף לפי בחירת הממשלה, אחד לח"כ נציג הקואליציה ומקום אחד לח"כ נציג האופוזיציה.
פעם שופט היה צריך רוב רגיל בוועדה כדי להיבחר.
ואז הגיעו גדעון סער ועוד מספר חברי כנסת שמחויבים למערכת המשפט ותיקנו את החוק באופן ששופט זקוק לרוב של 7 חברי ועדה כדי להיבחר. המשמעות היא שיש לשופטים בלוק חוסם.
כשהשופטים מתנגדים למישהו הוא אינו יכול להיבחר.
מאותו רגע ואילך השתלטו השופטים על הוועדה, שכן לא ניתן למנות שום שופט בלעדיהם. במיוחד כאשר כל השופטים מצביעים תמיד יחד.
גם נציגי לשכת עורכי הדין הולכים תמיד עם השופטים. שכן ברור להם שמתישהו הם עלולים להופיע בפני השופטים הללו ולכן הם מיישרים איתם קו.
וכך יש לשופטים 5 קולות בטוחים מתוך ה-9.
כאשר נציגי לשכת עורכי הדין מנסים לגלות עצמאות, מיד מוגש כנגד ראש לשכת עורכי הדין כתב אישום. וזה קרה פעמיים בעבר לדרור חוטר ישי ולאפי נווה.
כך מנע מייסד החונטה המשפטית אהרון ברק את בחירתה של אחת המשפטניות המעולות והמבריקות רות גביזון ז"ל לבית המשפט העליון בנימוק המופרך "יש לה אג'נדה" !!!
לא לחינם מנע אהרון ברק מרות גביזון ז"ל להיבחר לבית המשפט העליון. עד יומה האחרון הוא לא סלח לה על אמירתה "בית המשפט העליון עושה שימוש ציני בשלטון החוק" (ראו תמונה מצורפת).
וכך מנעה משפטנית גרועה כמו דורית בייניש את בחירתה של משפטנית מעולה כמו פרופ' נילי כהן.
כאמור, יש לשופטים 5 קולות בטוחים, לזה ניתן להוסיף את נציג האופוזיציה ואת שר המשפטים או השר הנוסף האחר. שכן בדרך כלל אחד מהשניים מוחזק "בגרון" ע"י מערכת המשפט (ע"ע משה כחלון).
המשמעות בגדול היא : השופטים ממנים רק מי שמתאים בעיניהם להיות חלק מה"משפחה".
הכל שפיט ?
בעבר נהגו שופטי בג"צ בריסון וכמעט תמיד דחו עתירות שהעותר לא היה צד או נפגע בנושא העתירה.
בהכרזתו "הכל שפיט" פתח אהרון ברק את שערי בג"צ לרווחה לכל עותר ציבורי, יהיה אשר יהיה.
וכך הגענו למצב האבסורדי שבו בית המשפט אינו טורח אפילו לבדוק אם זה בסמכותו לדון בעניין הנדון לפניו. מבחינתו "הכל שפיט".
והגיעו הדברים לידי אבסורד כאשר אחד מוסטפה דיראני אזרח לבנוני שנחטף והובא לישראל, כחלק מהמאמצים לשחרור רון ארד, עתר לבג"צ לאחר שיחרורו.
להזכירכם, דיראני פעיל טרור לבנוני, היה זה שהחזיק את רון ארד בתא המטען של מכוניתו כדי לסחור בו.
ובג"צ איפשר לאדם המתועב הזה לעתור ממקום שבתו בלבנון.
מי שמכיר את בג"צ לא צריך להיות מופתע בכלל.
שכן "הכל שפיט" זו השיטה שבאמצעותה בג"צ מרחיב עוד ועוד את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו.
וכך נקלענו למצב שבו השופטים בבג"צ מחליטים שבסמכותם לדון בשורה של נושאים שבמדינה מתוקנת לא היו נותנים להם לדון בהם :
מתווה הגז שהתקבל כחוק על ידי הממשלה.
נושאי לוחמה של צה"ל.
נושאי החזרת המסתננים האפריקאים לארצם – נושא שבעניינו חוקק חוק מיוחד בכנסת.
נושא מינויים המבוצעים כחוק על ידי רשויות המדינה שהוסמכו לכך.
ענייני דת ומדינה שהם בכלל נושאים ערכיים שאמורים להיות מוכרעים בבחירות לכנסת.
נושאי הבחירות. בהם השופטים קובעים מי יכול להתמודד ומי לא.
נושא הרכבת ממשלה. כשהשופטים קובעים מי יכול להרכיב ממשלה ומי לא.
בשנים האחרונות בג"צ גם התעלה על עצמו והוא מתיימר כעת גם להכתיב לכנסת את סדר יומה ואת אופן התנהלותה – וזאת בניגוד גמור לתקנון הכנסת ולחוק הכתוב והמפורש.
וכעת הם גם מכתיבים לכנסת מה מותר לה ומה אסור לה לחוקק.
וכך האנומליה הדרקונית הזו מימי המנדט הבריטי גדלה לנגד עינינו המשתאות והפכה למפלצת. שכן :
אסור למתוח עליה ביקורת.
אסור לערער או להרהר על פסיקותיה.
כל התבטאות נגד הגוף האנטי דמוקרטי הזה הקרוי בג"צ, מוכרזת מיד "פגיעה חמורה בדמוקרטיה ובשלטון החוק".
ואסור כמובן לשנות את מבנה הוועדה לבחירת השופטים שהיא גוף בלתי דמוקרטי בעליל. גוף שאינו מנהל פרוטוקול וכל דיוניו חסויים. השופטים עצמם מוצגים כמעין סופרמנים שיודעים הכל ומבינים בכל נושא. מלאכי על שרק הצדק, היושר וההגינות הם נר לרגליהם.
מי שמכיר את הפוסטים שלי יודע שכתבתי על מעלליהם של אהרון ברק, דורית בייניש, אסתר חיות, עוזי פוגלמן, מני מזוז, ענת ברון, ניל הנדל וחנן מלצר.
מתברר שאין צדיקים גדולים ברשימה הזו.
השופטים מונעים ביקורת מכל סוג עליהם.
את משוב עורכי הדין הם הצליחו לבטל.
את אחד מאנשיהם הם מינו ל"נציב קבילות השופטים" והוא כמובן מורח כל תלונה.
שופטים מסרבים לפסול את עצמם גם במקרים שבהם זה מתבקש.
וכך למשל סרב מני מזוז לפסול את עצמו במקרה שבו אחותו הייתה צד במשפט שהתנהל בפניו. הוא אפילו לא הבין למה הוא צריך לעשות זאת.
וכך קרה בדיון בבג"צ בו ביקש עו"ד ידוע שאחד השופטים יפסול את עצמו בשל קירבה משפחתית לאחד הצדדים. לתדהמתו של עורך הדין הזה הוא קיבל מאהרון ברק את התשובה המאלפת : "אדוני לא יודע שאנחנו מעל הדברים האלה ?".
וכאשר יש קיסרות כזו צריך שיהיה לה גם ארמון מתאים.
אז בג"צ בנה לעצמו ארמון ענק בגבעת רם בירושלים. אבל את דגל המדינה הוא לא טורח (או לא רוצה) להניף על הבניין עצמו, כמו שמונף דגל על בניין הכנסת הנמצא לא רחוק משם.
וכמו כל שליט אבסולוטי נשיאי בג"צ גם זוכים לכך שעם סיום תפקידם יגיע צייר ויצייר את דיוקנם בעלות של 50-60 אלף ש"ח לתמונה שלאחר מכן תילקח למרתפי הבניין.
ושופטי בג"צ גם קובעים לעצמם את השכר והתנאים שלהם הם זכאים.
אחד מסדרני הכנסת הוותיקים היה מספר על השופט אברהם חלימה ז"ל שהיה יוצא מבית המשפט העליון הישן במגרש הרוסים בירושלים, עוטף את מגבעתו בשקית ניילון ורץ לתחנת האוטובוס הקרובה.
אצל אהרון ברק אין דברים כאלה.
כשברק החליט שמגיע לשופטי העליון רכב מפואר מסוג אאודי 6, הוא פשוט הלך למשרד האוצר והודיע להם שזה המצב. נראה לכם שמישהו שם העז בכלל להתווכח איתו ?
וכך הגענו למצב שבו משכורתו של שופט עליון היא כ-90 אלף שקלים לחודש. בעוד משכורתו של ראש הממשלה היא רק 50 אלף שקלים.
נו טוב, מי יכול להשוות את האחריות המוטלת על כתפי שופט עליון לאחריות המוטלת על ראש ממשלה ?
אפשר להמשיך להרחיב ולפרט עוד הרבה על עניינים מרגיזים. אבל החלטתי לעצור כאן ולסכם.
אז מה היה לנו כאן ?
מוסד אנומלי מימי המנדט שמשתלט על כל עמדות הכוח במדינה.
שופטים שפוסקים שלא על פי חוקי הכנסת.
שופטים שלקחו לעצמם את הסמכות לבטל חוקים שנחקקו בכנסת.
ועדה מושחתת לבחירת השופטים.
שופטים שממש אבל ממש אינם צדיקים גדולים.
בית משפט שמשתלט על הרשות המחוקקת.
האם זה מה שמגיע לאזרחי מדינת ישראל ?
הגיע הזמן, 74 שנים אחרי שהבריטים גורשו מפה, שנפרק את המוסד הנורא הזה שהם השאירו לנו בירושה...